רוזלינד פרנקלין

בדצמבר 1962, ווטסון וקריק קיבלו פרס נובל על גילוי המבנה המרחבי של הד.נ.א. כשפרנקלין נפטרה, ב1958 היא בכלל לא ידעה שמחקריהם של ווטסון וקירק היו מבוססים על תגליותיה*. 

הם לא ייחסו שום כבוד לתגליותיה והכריזו שהם גילו הכל, וחוסר הכבוד שקיבלה מתבטא במכתבים של ווטסון וקריק, שכינו אותה הגברת האפלה. כשפרנקלין עזבה את קינגס קולג' ב1953, ווטסון שלח לקריק מכתב ובו כתב: "אני חושב שתהיה מעוניין לדעת כי הגברת האפלה שלנו עוזבת אותנו בשבוע הבא, וכי מרב החומר של שלושת הממדים נמצא כבר בידנו."

בנאומים שווטסון וקריק נשאו לאחר קבלת הפרס ובטקס שהתקיים יום לאחר מכן הם לא הזכירו כלל את פרנקלין ומחקריה. במועד קבלת פרס הנובל פרנקלין כבר לא הייתה חיה, ולכן אף אחד לא מחה ולא ידע כך.

רק לאחר שש שנים אנשים התחילו לגלות את תרומתה הרבה של פרנקלין במחקריה לגילוי המבנה המרחבי של הד.נ.א, מה שבעצם ייחסו עד אז לקריק ולווטסון.

 

*לקריאה על כך             .