top of page
הגברת האפלה של הדנ"א-כתבה על פרנקלין
סיפורה של רוזלינד פרנקלין, "הגברת האפלה של הדנ"א", הוא מן הסיפורים המסעירים ביותר של המדע המודרני. מדענית צעירה, מבריקה, אישה (וגם יהודיה), היא זו שנגזל ממנה התואר "מגלת מבנה הדנ"א" ואיתו פרס נובל. בעל כורחה היא נקלעה למרוץ בין מדענים של תפוס-כפי-יכולתך, וראתה איך שניים מהם, ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק, שבאופן רשמי לא עבדו על גילוי מבנה הדנ"א, זוכים בפרס נובל על כך.
הכל התחיל ונגמר בביקור קצר שלהם בחדרה ובהצצה חפוזה אל ניירותיה ובצילומים של עשרות שעות ועבודה מאומצת. השניים הבינו מיד ש"מישהי" גילתה משהו חשוב מאד והם רצו הלאה עם המידע הזה הישר אל הנובל. אלמלא ההתייחסות המכוערת של ג'יימס ווטסון לרוזלינד פרנקלין אותה כנה "רוזי" והזלזול בה, שבא לידי ביטוי במהדורות המוקדמות של ספרו "הסליל הכפול", לא היה הסיפור מתגלה. יחסו אליה עורר אצל כמה אנשים בקהילה המדעית את השאלה מדוע הוא בז לה כך? השאלה הובילה לחקירה שהובילה אל יומנים והתכתבויות שהוסתרו. הגילוי הסעיר לא רק את הקהילה המדעית. רוזלינד פרנקלין הפכה לסמל פמיניסטי, סילביה פּלאת של הביולוגיה המוֹלקוּלרית, האישה שכישרונותיה הוקרבו למען האדרת תהילתו של הזכר.
סיפור החיים מלא-החיים של רוזלינד פרנקלין מגיע לקיצו מוקדם מאוד, ובפתאומיות: בגיל 37 היא מתה אחרי מאבק חסר סיכוי במחלת הסרטן. מטפסת ההרים המושבעת הזאת, שרק חיכתה לעוד חופשה כדי לכבוש רכס נוסף, נופלת שדודה במרחק "שתי פסיעות" בלבד משתי פסגות נפלאות: גילוי מיבנה הדנ"א - והתאהבות של ממש בגבר, דבר שלא ידעה כל חייה. היא השאירה אחריה, נוסף ליבול מרשים של 37 מאמרים מדעיים מבריקים, תערובת מדהימה של רגשות סותרים אצל אלה שנשארו בחיים: אהבה והערצה מצד תלמידים וחברים לעבודה, אלה שהיו קרובים אליה מאוד, לעומת כעס ועוינות - אבל גם רגשות אשמה- אצל אלה שלא חיבבו אותה ונזהרו מ"פגיעתה הרעה". ווטסון, ככל הנראה, לא נפטר מתחושות האשמה שלו כלפיה במשך שנים רבות.
:לכתבות נוספות
bottom of page